איך להתארגן עם ילדים בבוקר?

להתארגן בבוקר עם ילדים זה יכול להיות אתגר לא קטן. בעיקר אם יש לכם כבר יותר מילד אחד, בעיקר אם יש ילדים קטנים שזקוקים להרבה עזרה, בעיקר אם יש לכם לחץ זמנים ובעיקר אם אתם פשוט

אנושיים.

כן כן. בוקר שיש בו קושי, בלאגן, איחורים לעיתים… הוא בוקר ממש ממש נפוץ ואם זה מרגיע אתכם בהרבה מאוד בתים זה השלב הכי מאתגר ביום. אז אם זה כך גם אצלכם תתעודדו כי אתם לא לבד וגם כי יש מה לעשות עם זה. יש עקרונות מפתח שאם תקפידו עליהם תוכלו ליצור לכם בוקר הרבה יותר טוב, לפחות רוב הזמן. כי שוב, אנחנו אנושיים וזה ממש בסדר אם יום אחד לא יוצא.

אז איך מתחילים יום טוב עם ילדים?

הבוקר הוא דלת הכניסה שלנו ליום שלנו. וכמו שנרגיש אם ניכנס עכשיו לבית שבו הכניסה מלוכלכת, או אם הדלת תינעל בפנינו, או אם ניכנס ויזעיפו אלינו פנים… אנחנו כנראה לא ממש נרצה להיכנס יותר לבית הזה

כך גם היום שלנו. איך שאנחנו נכנסים אליו ישפיע מאוד על איך שאנחנו מרגישים כלפי היום הזה, כלפי עצמנו וכלפי היכולת שלנו להתמודד עם כל האתגרים שהיום יביא איתו.

קחו לדוגמה את ההרגשה שלכם בעבודה אחרי שערב לפני זה היה לכם ריב נוראי עם בן הזוג ועוד לא הספקתם ללבן ביניכם את העניינים. סביר להניח שיהייה לכם קשה להתרכז, להנות ולתת את המיטב שלכם במשימות בעבודה, נכון?

אז כמובן שנרצה להבטיח שהילדים שלנו יוצאים לכל המשימות ההתפתחותיות, החברתיות והלימודיות שלהם כשהם פנויים לכך, מרגישים טוב לגבי עצמם ונמצאים במיטבם. וההתנהלות שלהם בבוקר, בהתארגנות שלהם לקראת היום, תקבע הרבה לגבי היום שלהם אז כדאי לעצור רגע ולחשוב איך אפשר להפוך את הזמן הזה לטוב יותר. אז אם גם אתם מעוניינים בכך אני מזמינה אתכם לא לעזוב עכשיו אלא להמשיך לקרוא עד הסוף ולבחור לפחות משהו אחד שאתם יכולים לעשות כדי לתת לכם ולילדים שלכם את הבוקר שמגיע לכם.

עצמאות

הרבה שואלים אותי "מתי הילד צריך לדעת להתלבש לבד"? אז אני מחזירה את השאלה אליכם ההורים. "מתי תתנו לו להתלבש לבד"? למה אני מתכוונת? מרבית הילדים בהתפתחות תקינה מחפשים ואף דורשים את העצמאות שלהם. מכירים את זה שהילד עוד לא בן שנתיים וכבר מתעקש לעשות הכל לבד? מכירים את זה שממש אין לכם זמן לזה כרגע או שאתם חושבים שזה מסוכן או לא מספיק טוב ואתם מתעקשים איתו שעדיף שאתם תעשו את זה במקומו? הרבה פעמים פה מתחילה הבעייה שגדלה עם הילד עד למצב שגם בכיתה א' הוא מחכה שאמא תבוא להלביש אותו. לא כי הוא לא יכול חלילה, הוא פשוט למד שאמא עושה את זה יותר טוב, יותר נכון, יותר מהר… שלא לדבר על זה שגם אם הוא התאמץ וניסה זה היה רק כדי לגלות שזה הפוך או לא מתאים והוחלף או תוקן מהר על ידי מבוגר מיומן. אז אם אתם רוצים לדעת מתי ילד יכול להתלבש לבד זה תלוי בעיקר בכם וגם אם עד עכשיו לא התחלתם זה לא מאוחר ואפשר לעודד עצמאות החל מהיום.

זה מתחיל בזה שהחל מהזמן שילד מסוגל לעמוד נחתל אותו בעמידה ולא בשכיבה על הגב

ממשיך בכך שנעודד את הילד למשוך את המכנסיים למעלה אחרי שאנחנו הכנסנו את הרגליים

ועד לכך שבגיל 3-4 הילדים כבר יכולים ללבוש טישרט פשוטה ומכנסיים עם גומי בכוחות עצמם

ובגיל 5-6 יכולים ללבוש גם פריטים מורכבים יותר כמו סווטשירט עם ריץ'רץ' ומכנסיים עם כפתור.

מה זה אומר ילד עצמאי?

לא רק כדי שאנחנו נוכל להתפנות לשתות את הקפה שלנו חם, למרוח מסקרה בנחת בזמן שהם מתלבשים או להניק את האח הקטן בלי שנצטרך לאחר בסוף. נרצה לעודד עצמאות בבוקר כדי לוודא שהיום הזה מתחיל עם איסוף של חוויות הצלחה. כשהילד מצליח לבד הוא לומד על עצמו שהוא מסוגל. ילד שחווה חוויות מסוגלות בסביבה הביתית והבטוחה שלו יצא לאתגרי היום שלו בחוץ כשהוא מאמין בעצמו וביכולות שלו. להמשיך? ילד שמאמין בעצמו… הוא גם ילד שמצליח יותר. באחריות. אז תוודאו שברוטינת הבוקר שלכם יש מספיק זמן להתנסות וללמידה כך שהילדים יוכלו לאסוף לעצמם חוויות הצלחה וללמוד על עצמם שהם גדולים ויכולים, זה ישרת אותם בעוד הרבה מקומות ביום שאתם לא תהיו שם עבורם.

מאיזה גיל צריך רוטינת בוקר?

הכוונה ברוטינה זה שגרה קבועה שחוזרת על עצמה. רוטינת בוקר תכלול לרוב קימה מהמיטה, שטיפת פנים, צחצוח שיניים, להתלבש, לאכול משהו קטן, לנעול נעליים ולצאת.  

שימו לב שגם תינוק קטן מבצע סוג של רוטינה בזמני האכילה שלו, בזמני השינה (ולרוע המזל גם בזמני הגזים שלו). גם אנחנו, המבוגרים, מרגישים בטוחים יותר בזמנים או מקומות בהם אנחנו יודעים מה צפוי לקרות, מה מצופה מאיתנו, מתי הדברים הולכים להתרחש וכו'.

כמובן שגם ילדים מצליחים להיות פנויים יותר ללמידה ולשיתוף פעולה במקומות וזמנים בהם הם יודעים לצפות את לוח הזמנים, התגובות, הפעולות והדרישות. זאת הסיבה שכאשר אנחנו מצליחים לייצר רוטינת בוקר (זה נכון גם לגבי רוטינת ערב דרך אגב…) אנחנו נראה יותר שיתוף פעולה, יותר עצמאות ויותר זרימה. לכן ממש ממש כדאי להתחיל לעבוד עם לוח התארגנות בוקר שיאפשר לכם לשמור על החזרתיות הזו בקלות, יעודד את העצמאות ושיתוף הפעולה של הילדים שלכם וייתן לכם כניסה מיטבית ליום שלכם. מגיע לכם.

ארגון הסביבה לתמוך ולעודד עצמאות

סביבה שמאורגנת נכון יכולה לחסוך עזרה וצורך במבוגר.

ילדים זקוקים להרבה פחות תיווך ועזרה בסביבה מאורגנת ומתאימה. אני לא מתכוונת להאם הבית מסודר או לא ואני ממש לא באה לבדוק לכם אבק על המדף. אנחנונ חיים במציאות אינטנסיבית ולא תמיד הבית שלנו מורגן לצילומי ירחון עיצוב. הכל בסדר.

אני מתכוונת לארגון כזה שלוקח בחשבון נגישות לילדים. כי אם אנחנו דורשים מהילד לצחצח שיניים לבד אבל הוא לא מגיע לשם… ברור ששרפרף יכול לעזור. בדקתם האם המרחק לברז הוא כזה שאפשר להגיע אליו? או אם הכוס לשטיפת הפה במרחק שהיד הקצרה של הילד מגיעה?

עוד דוגמה. אם הילד נדרש לבחור את בגדיו אבל בארון החולצות מסודרות בערימה גבוהה שנמצאת מעל הראש של הילד ואם הא מוציא חולצה מהאמצע הכל מתהפך עלייו אז זה אומר שהסביבה לא מאורגנת כך שהיא מעודדת או אפילו מאפשרת עצמאות. אם בתוך רצף הפעולות שהילד עושה הוא צריך פעמים רבות לעצור ולקרוא לעזרה זה עשוי מאוד לייאש ולהפחית את הרצון או האמונה שהוא יכול לבד.

לכן חשוב מאוד לוודע שיש שרפרף, שהחפצים נגישים, שבחרתם בגדים ערב קודם ושבאמת ניתן לצפות מהילדים להתארגן בכוחות עצמם באין מפריע.

מוטיבציה

איך להניע את הילדים להתארגן בבוקר?

הנעה לשיתוף פעולה, להשתתפות ותנועה יכולה להיות מאתגרת בכל זמן ובעיקר בבוקר. יש ילדים שהמיטה החמה קוראת להם יותר מאשר לאחרים. יש גם את הילדים שמשכימים עם קריאת התרנגול .גם אלו וגם אלו יכולים להתקשות מאוד בשיתוף פעולה עם התארגנות ויציאה בזמן פשוט כי כוח הרצון שלהם לוקח אותם לדברים שבתכלס הם הרבה יותר מהנים. אז בין אם זה להתפנק עוד במיטה, לראות טלוויזיה או לשחק ברכבת המגניבה שלהם נראה שיש דברים שהם הרבה יותר מתגמלים מאשר להתארגן. אז מה עושים כדי לעודד את המוטיבציה שלהם? מוודאים שיש להם משהו טוב לחכות לו בסוף. אצלנו למשל הילדים יודעים שמי שמסיים את התארגנות הבוקר שלו עד שעה מסויימת מספיק לעשות איתי משהו כיף. לפעמים הם בוחרים לקפוץ איתי חמש דק בטרמפולינה, לפעמים לשחק טאקי או משהו אחר, לפעמים גם לראות קליפ שהם אוהבים ביוטיוב. העיקר שיש משהו טוב לצפות לו ושכדאי להספיק לעשות.

קשר

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלהספיק, בלנצח את מגבלות הזמן, לא לאחר… שאנחנו שוכחים את הדבר הכי חשוב! יותר חשוב אפילו מעצמאות. יותר חשוב גם מלקחת את התיק, תאמינו לי.

אנחנו שוכחים לעצור.

כשאנחנו רגע עוצרים יש לנו את היכולת להקשיב לקולות של שומעים ולראות מראות נסתרים. אותם קולות ומראות שמסתתרים אצלינו בלב ויכולים לתת לנו המון מידע על מה אנחנו צריכים ומה הילדים שלנו צריכים. אני מקפידה בכל בוקר לפני שאנחנו יוצאים מהבית לעצור ולשאול את הילד שלי מה שלומו ואיך הוא מרגיש. אבל לעצור באמת ולשאול באמת. הדברים שאני מגלה בעצירה הזאת הם יקרים מפז. לפעמים החצי דקה של תשומת לב הזו נותנת לי המון כוח וגם לילד. כשכל הבוקר היה לחוץ, כשיש עוד אחים, כשנראה כאילו אין מספיק זמן לתשומת לב של ההורה זה שאני עוצרת רגע ובודקת מה יש בלב הקטן שלהם זה הדבר הכי טוב ונכון שאני יכולה לשים להם בתיק לפני שיוצאים.

ואם אני יכולה לבקש בשבילם עוד דבר שאני יודעת שיהיה להם הרגל שהם ישאבו ממנו המון כוחות זה לא להתלבש לבד ולא לנעול נעליים…

זה לדעת לעצור רגע ולהתבונן פנימה. לשאול את עצמם "איך אני מרגיש"? ולהקשיב באמת. זאת הסיבה שגם בלוח התארגנות בוקר שהכנתי הפעולה האחרונה היא לא לקחת את התיק ולא לנעול נעליים. את זה הם מבינים לבד מכך שהשלימו ציור שמראה להם שיוצאים החוצה. הכי הכי חשוב לי שידעו לעצור ולהקשיב לעצמם. הקטנה שלי ממש עוצמת עיניים גדולות וחמודות, מניחה יד על החזה שלה, נושמת נשימה עמוקה- וזה שלה ורק שלה. אני לא לימדתי, רק ארגנתי לה את התנאים לכך.

אז מה מכל הדברים האלה אתם רוצים לקחת אליכם הביתה? תכתבו לי, אני תמיד שמחה לשמוע.